הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' טליאס ואח'

פסק דין

1.התובעת היא חברה לביטוח אשר ביטחה רכב מסוג מונית. רכב המונית היה מעורב בתאונת דרכים ב- 8.6.2010 (להלן "המונית"). המונית התנגשה ברכב מסוג ב.מ.וו שבו נהגה הנתבעת 1 (להלן ה-"ב.מ.וו"). הנתבעת 2 היא המבטחת של רכב ה-ב.מ.וו. התובעת פיצתה את הבעלים של המונית בגין נזקי הרכוש שנגרמו למונית בעקבות התאונה והגישה תביעת שיבוב כנגד הנתבעים 1 ו- 2. כמו כן, הנתבעת 2 פיצתה את הבעלים של רכב ה-ב.מ.וו בגין הנזקים שנגרמו לרכבו, ומכאן התביעה שכנגד של הנתבעת 2 כנגד התובעת.

2. להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת :

א.המונית נסעה ישר בנתיב הימני ביותר מתוך ארבעה נתיבים שכולם מאפשרים נסיעה ישר (להלן "הנתיבים בכיוון הנסיעה של המונית");

ב.המונית הגיעה לצומת שבו יש מספר נתיבים המקבילים לנתיבים עם כיוון הנסיעה של המונית (להלן "הנתיבים המקבילים"). הנתיבים המקבילים מאפשרים נסיעה ישר בכיוון הנגדי לכיוון הנסיעה של המונית. הנתיב השמאלי ביותר בנתיבים המקבילים מאפשר גם פנייה שמאלה, תוך חציית ארבעה הנתיבים שבכיוון הנסיעה של המונית;

ג.רכב ה-ב.מ.וו. עמד בצומת בנתיב השמאלי ביותר של הנתיבים המקבילים במטרה לפנות שמאלה;

ד.הרמזורים בצומת לכל הכיוונים לא עבדו וכולם סימנו אור צהוב מהבהב;

ה.רכב ה-ב.מ.וו פנה שמאלה וחצה את שלושת הנתיבים הראשונים בכיוון הנסיעה של המונית, ומשנכנס לנתיב הנסיעה של המונית, המונית התנגשה ברכב ה-ב.מ.וו בכנף הימנית קדמית;

ו.כנגד נהגת רכב ה-ב.מ.וו הוגש כתב אישום לכבוד בית המשפט השלום לתעבורה בתל-אביב יפו בגין אירוע התאונה שתואר לעיל בשל עבירות של אי מתן זכות קדימה לרכב הבא ממול בניגוד לתקנה 64(א)(2) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961 וכן נהיגה בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961. נהגת רכב ה-ב.מ.וו הורשעה במסגרת הסדר טיעון.

3.המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה באם נהג רכב המונית נושא באשם תורם לאופן קרות התאונה, דבר שמשליך על השאלה באם תביעתה של התובעת צריכה להתקבל במלואה או רק באופן חלקי, וכן על השאלה באם הנתבעת 2 זכאית לזכות בתביעה שכנגד שהגישה לפי החלק היחסי של האשם התורם של נהג רכב המונית. בא כח הנתבעים הפנה להוראות תקנה 65 לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961 הקובעת :

"לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכלתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור."

4.מטעם התובעת העידו שני עדים. העד הראשון היה נהג של אופנוע שנסע באותו כיוון נסיעה של רכב המונית. הוגשה עדותו במשטרה (ת/1) ואשר לפיה רכב המונית נסע מעט לפניו בנתיב שנמצא מימינו וראה את רכב ה-ב.מ.וו חוצה שלושה נתיבים ולאחר מכן מתנגש ברכב המונית. כמו כן, בעדותו בבית המשפט הדגיש שמדובר בתנועה זורמת והרכבים השונים שנסעו בכיוון נסיעתו לא היו במצב של עמידה (פרוט' עמ' 2 ש' 22). כמו כן, שלל שבכיוון נסיעתו היה אוטובוס באחד הנתיבים שמשמאלו (פרוט' עמ' 4 ש' 27 – עמ' 5 ש' 6). העד השני היה נהג רכב המונית. הוגש לתיק בית המשפט העתק עדותו במשטרה (ת/2) ואשר לפיה בכיוון נסיעתו היה רכב מסוג אוטובוס באחד הנתיבים שמשמאלו. נהג המונית חזר על כך בבית המשפט על מנת להדגיש שהרכבים שנסעו ממשמאלו באותו כיוון הסתירו את שדה הראייה שלו ולכן לא היה יכול לראות את רכב ה-ב.מ.וו נכנס אל תוך נתיב הנסיעה שלו (פרוט' עמ' 6 ש' 24 – 26, עמ' 7 ש' 14 – 15, עמ' 9 ש' 7 – 8).

5.מטעם הנתבעים העידה הנתבעת 1. לתיק בית המשפט הוגשה ההודעה מטעמה לנתבעת 2 על אופן קרות התאונה (נ/1) וכן הוגשה עדותה במשטרה (נ/2). בשתי האמרות הנ"ל הדגישה שבעת שפנתה שמאלה, בנתיב הראשון בכיוון הנסיעה של המונית היה רכב שהיה במצב של עצירה מוחלטת, בנתיב השני היה רכב בצבע לבן שנעצר על מנת לתת לרכבה לעבור, בנתיב השלישי היה רכב מסוג מאזדה שגם הוא נעצר על מנת לתת לרכבה לעבור ומאחוריו היה אוטובוס. משניסתה לחצות את הנתיב הרביעי, הגיחה מתוכו המונית. הנתבעת 1 חזרה על האמור גם בעדותה בבית המשפט (פרוט' עמ' 10 ש' 16 – 23). הנתבעת 1 טענה כי את המונית ראתה בצורה פתאומית למשך שבריר שנייה (פרוט' עמ' 12 ש' 4) וכי המזדה והאוטובוס שהיו בננתיב השלישי הסתירו לה את שדה הראייה ולכן לא היתה יכולה לראות את המונית מגיחה מתוך הנתיב הרביעי (פרוט' עמ' 12 ש' 21 – 27).

6.העולה מעדות נהג רכב המונית וכן מעדותה של הנתבעת 1 הוא ששדה הראייה של נהג רכב המונית, לגבי רכב ה-ב.מ.וו שפנה שמאלה, היה חסום בשל גובה האוטובוס שנסע באחד הנתיבים שמשמאלו של רכב המונית. מאותו טעם נחסם גם שדה הראייה של הנתבעת 1 לגבי הרכבים שמגיעים מכיוון נתיב נסיעתה של המונית. בנסיבות אלה, הנתבעת 1 היתה מנועה מלהמשיך ולחצות את הנתיב הרביעי, כאשר חובת מתן זכות הקדימה היתה מוטלת עליה. הנני סבור שבמקרה שבפני אין תחולה לתקנה 65 לתקנות התעבורה שקובעת איסור על נוהג ברכב להיכנס לצומת כאשר אין "ביכלתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה". בשל חסימת שדה הראייה של נהג רכב המונית ברי שלא היה ביכולתו לדעת שאינו יכול להמשיך בנסיעתו ללא הפרעה.

7.לאור כל האמור לעיל, הנני קובע שאין כל אשם תורם על נהג המונית לאופן קרות התאונה. לפיכך, התביעה מתקבלת במלואה, והתביעה שכנגד נדחית.

8.לפיכך, הנני מורה לנתבעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת באמצעות הנתבעת 2, את כל הסכומים שלהלן :

א.55,084 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד היום.

ב.600 ₪ שכר העדים מטעם התובעת.

ג.שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 8,300 ₪.

ד.1,377 ₪ בגין אגרת בית משפט.